<h1>הפרדס לרש"י הלכ' פסח</h1>
<h2>דף כב.</h2>
שאלו את ר[בי], ישראל וגוי (שהיה) [שיש] להם תנור בשותפות מהו לומר [לגוי], טול אתה שבוע של פסח ואני אטול לאחר כך כנגדן. (ולאופות) [ולאפות בו בשבת אחרת], ואמר ר' כך יכול לעשות, מתנה ישראל עמו קודם הפסח ונוטל (הימיו) [הימנו] דמים מאותו שבוע. [ו]אינו דומה לישראל וגוי שיש להם שדה בשותפות, לא יאמר טול חלקך בשבת ואני אטול חלקי בחול. לפי שכל הטורח שטורחין בשדה לאמצע הוא. וכשזה (טורח) [עודר] בשבת נראה כאלו טורח בשביל ישראל. אבל כאן כיון (שנתי) [שנוטל] דמים בתחילה מותר. וכן ישראל שרגיל לקבל ככרות מגוים, מעבדים לו או מאוהבים לו, והן למס לו, בשבוע של פסח אינו מקבל, אבל לאחר הפסח מקבל מאותו שבוע עצמו.
<h2>דף סב:</h2>
אשה שליוותה כיכר מחבירתה קודם לפסח, צריכה לפורעה אחר הפסח. ואין איסורה משום חמץ שעבר עליו הפסח, הואיל ולא היה [בעין] בשעת הביעור, ויש בה משום גזל [ומשום] (ו)לווה ואינו פורע. שהרי שנינו [ע"ז ס"ב ע"ב] דבי ר' ינאי יזפי פירי מעניים בשביעית קודם זמן הביעור ופרעו להו בשמינית. ואמר ר' יוחנן יאות [הן] עבדין.
